אנחנו ממשיכים צפונה ועוזבים הפילים המוזהבים לטובת הדבר האמיתי. מולנו נפרשות בריכות מלח רחבות, ומדי פעם אפשר להבחין בכמה תאילנדים מסננים את הבריכה. השיטה שלהם די פשוטה: הם מציפים שטחים ענקיים במי ים ומי תהום מלוחים ונותנים לשמש התמידית לאדות את המים. מה שנשאר בתחתית הם גושים מובחרים של מלח גס, שעושה את דרכו לכל רחבי דרום מזרח אסיה. למרות התיעוש המוגבל מרבית התאילנדים שומרים חסד לשיטות החקלאות המסורתיות, ואני לא יודע אם לשמוח על כך או פשוט להתגעגע - זה לא ימשיך עוד הרבה זמן. בארץ עדיין מהדהדים הדי מהפכת הקוטג' שלפי הדיווחים מהאינטרנט מוציאה מאות אלפים לרחובות. כאן אנחנו לא מדברים על פוליטיקה (זה הכלל היחידי בטיול), אבל גם מי שיכול להרשות לעצמו להוציא את כל המשפחה לטיול קסום שכזה מתלונן כמה הכל קשה בארץ. כשנוחתים בתאילנד יש מן תחושה שהכל בחינם. לוקח לך כמה ימים להבין מה הבהאט התאילנדי באמת שווה (בדרך כלל אחרי שנגמר הכסף) ואחר כך חוזרות הפרופורציות: הכל פה באמת גרושים. אבל לתאילנדים זה לא כל כך פשוט. למרות שהמלך דואג לעם והכניס את המערב בדלת הראשית, מרבית התאילנדים עדיין לא קוצרים את הפירות. במשפחה ממוצעת בה שני בני הזוג עובדים מרוויחה בערך 12,000 באט לאדם – על פי שכר המינימום שעומד על 12,800 באט לחודש. בפועל מדובר על מספרים נמוכים בהרבה, המסתכמים לפעמים גם ב-4,000 באט - כ 130 דולר (בעיקר בפריפריה ובאזור הכפרי). אחרי ההוצאות הבסיסיות (דירה צנועה בפרוורים של 3 חדרים תעלה 6,000 באט, והוצאות על אוכל יסתכמו ב-4,000 באט) לא נשאר הרבה. זה אומר שבתאילנד חבלי המערב החזירו את המשפחות אחורה: בדרך כלל מביאים במשפחה תאילנדית ילד אחד בלבד, והסבא והסבתא מגדלים אותו. מרבית התאילנדים פוגשים את הילדים רק בחגים, ואת מה שנשאר מהמשכורת המצומקת מעבירים הביתה, לעזור גם לסבא ולסבתא להתקיים (אז כמה עולה קוטג' עכשיו?). אבל את קשיי היום יום לא תראו על התאילנדים. אולי זאת האווירה הרגועה, הניגון של השפה או פשוט בגלל שחושבים כאן בודהה ולא עושים כל הזמן חשבונות. ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה