שוק אמפווה: די עם השופינג.. תעשו מסאז'

אנחנו ממשיכים לכיוון מחוז סמוט סונגקראן והעיירה אמפאווה. בסוף השבוע מתקיים כאן שוק אמפוואה הססגוני, שהפך מקור עלייה לרגל לתושבים מכל האזור ועד בנגקוק. בכניסה לעיירה אנחנו מבחינים בשיירות של מכוניות, המקשטות את בתי העץ המטופחים שמציעים חדר ללילה למבקרי השוק. העיירה הציורית מסבירת פנים ואני עדיין מחפש צימרים  או בית מלון קטן ואותנטי שיוכל לארח גם  את הקבוצות שלנו- בסוף זה יגיע.

 

אנו נכנסים לעיירה הקטנה והמנומנמת, שלרגע אחד מתרכזת כולה סביב בניין הדואר והמשטרה. בכל אחד מהמוסדות הציבוריים התאילנדים תבחינו בכיפות הזהב המסורתיות (זה לא תמיד מנזר, ואם נתקעתם טוב לדעת איפה מבקשים עזרה). השוק עצמו הומה אדם ומושך סקרנים מכל הסביבה: חבורות של צעירים מקומיים ומשפחות תאילנדיות שלמות על טפן וזקניהם : כולם נלחצים בין דוכני המזון ואינסוף הפריטים שנמכרים לכל דורש בשוק. ההמלצה שלי היא להתחיל את הסיור מבניין הדואר ולפנות שמאלה עד לגשר שמוביל לעירייה. באזור הזה כבר תבחינו בקדחת צפיפות האוכלוסין  -חוויה שחייבים לעבור לפחות פעם אחת בדרום מזרח אסיה.  שדרת השוק עמוסה בסופי השבוע בכל סוגי המזונות: תוכלו למצוא שם את כל הדגים מהאזור, ממתקים צבועים בצבעי מאכל זוהרים כמיטב חיבתם של התאים, ערמות קוקי סן ז'אק (בתאילנד קוראים להן hoy shell : hoy = צדפות shell  = סמל של צדפה, שמופיע בלוגו של תחנות הדלק. אולי בגלל זה משלמים עבורן כאן פרוטות), וגם נחשים, לטאות, חרגולים, "ג'וקים למיניהם "  ובעצם - כל מה שזז פעם ואפשר לעכל. אני אוכל כל דבר שיש לו דופק חוץ משעון מעורר, וכל מה שיש לו 4 רגליים חוץ מהשולחן ועם התובנה הזאת שולח את הקבוצה לדרכה. לא יזיק לבנות מיצווש עוד שוס אנדורפינים .

 

כשהשטח פנוי אני ממשיך לפינה החביבה עלי ועל גלי, בת זוגי הנפלאה. מי שיפנה ימינה לפני הגשר יגיע ישירות אל שדרת המעצבים. יש שם כמה תאילנדים יצירתיים במיוחד שמדלגים מעל למזכרות הרגילות ומאפשרים לקנות כמה דברים אותנטיים מיוחדים: קופסאות גפרורים מעוצבות, חולצות עם הדפסים מקוריים, מוביילים מעץ בעבודת יד, ציירי פורטרט וגם אקססוריז לפלאפונים עם אנימציות חמודות מצויירות. לתאים, בכלל, יש חיבה יתרה לנחמדות. זה אולי קצת מחשיד בהתחלה, אבל כשמסתכלים על האמנות המקומית אפשר לראות את החן בכל דבר: החל מהפרחים שמעטרים כל פינה וכלה בממתקים צבעוניים ששודרגו עם זריקה גדולה של צבע מאכל.

אני מגיע לפינת המסאז' החביבה עלי, ומגלה שהתאילנדים באמפאווה השתדרגו מאז ביקורי האחרון. אם חשבתם שמסאז של שעה ב-200 באט (24₪ בערך) הוא מציאה, כאן מציעים לכם לשוט ולקבל מסאג' בסירת דייגים משודרגת שהפכה לבית הספא הצף הראשון. אחרי ששחררתי את המרדיאנים אני ממשיך לבית הקפה בפינה. כל המסלול אורך לא יותר ממאה-מאה חמישים מטר, ובסופו מחכה לי בית קפה  בניחוח אירופאי על המזח, שמושך מעט תיירים עייפים ומיוזעים. אני מזמין בירה קרה ולוגם מהקצף המר. מהמזח אפשר לראות את מאות אלפי המבקרים שנדחקים בין שבילי השוק - מי שכבר היה בתאילנד יודע שזה רק חלק מהחוויה.