הדרך מ"אווטאר" לוקחת אותנו תוך כדי דיווש במעלה המדרון דרך שדות התירס הירוקים, חלקות האדמה המעובדות ויערות העד שרק מוסיפים עוד אקזוטיות למעמד. בדרך נעצור במנזר קאו וונג המטופח. לכאן מגיעים מרבית הילדים העזובים מרחוב, ששפר מזלם להגיע לאחד המקומות היפים בממלכה. הם מקבלים חינוך מידי הנזירים, לומדים כל מה שדרוש להם כדי לצאת לעולם כאזרחים עצמאיים, ורשאים גם להישאר במקום כבוגרים - אם יבחרו להמשיך את חייהם בדרך הבודהה הנזירית. בכניסה מקדם את פנינו פסל שעווה בדמותו של ראש המנזר המיתולוגי, העושה בית ספר ל"מדאם טוסו" ומפחיד חלק גדול מהאורחים. אני מספר לקבוצה על דרך הבודהה, שכבר בילדותו נובה להיות אחד מגדולי האומה. הוריו של הבודהה מיהרו להקיף את אוצרם בסביבה התומכת ביותר, אך כשבגר חמק מהארמון ונדהם לפגוש את הסבל שניבט מכל פינה. סידהרטה הנסיך ( לימים בודהה ) עבר עוד דרך ארוכה עד שהגיע להארה המיוחלת, ולפי הסיפור המיתולוגי היתה זו אישה שהשקתה את בודהה חלב טרי מתחת לעץ. בשעה זו סיים בודהה ימי צום רבים, וברגע שהרגיש בטיפות החלב המרוות, נפרשה בפניו מפת גלגוליו השלמה. מאז ועד היום עובר הסיפור מדור לדור ומוליך את מרבית הבודהיסטיים (93% מכלל האוכלוסייה התאית) למנזרים לפחות פעם בשבוע. לפי המסורת התאית, נהוג לבלות לפחות תקופה אחת ארוכה במנזר במהלך חיי אדם, כדרך להבעת כבוד למסורת האבות. בדרך כלל יהיו אלו הגברים, שבנוסף גם מביעים כבוד לאמם -שלאחר שילדה ילדים אינה יכולה עוד לעבור חוויה נזירית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה